סע"ש 67773-03-23

תקציר

פסק הדין המדובר קשור לבקשה לדחיית תביעה שהוגשה על ידי תובע שאינו תושב ישראל. על פי תקנה 116א לתקנות סדר הדין של בית הדין לעבודה, שופט יכול להורות לתובע שאינו תושב ישראל להפקיד ערבות להוצאות הנתבע במקרה של תביעה שלא צלחה. התקנה נועדה להגן על נתבעים מפני הפסדים כספיים פוטנציאליים הנובעים מהתדיינות משפטית חוצת גבולות. במקרה זה הגיש התובע, תושב השטחים, תביעה נגד הנתבע, והנתבע ביקש מבית המשפט להורות לתובע להעמיד ערובה. בית המשפט, בבואו לבחון את הבקשה, הדגיש כי התובע אינו צריך להציג ראיות לכל היבט של תביעתו, אלא עליו לספק הוכחה ראשונית לתקפות תביעתו. בית המשפט, לאחר שבחן את הראיות שהוגשו, לרבות הזמנות עבודה בהן צוינו שמו של התובע, תצלומיו ומסמכים נוספים, נחה דעתו כי התובע עמד בנטל זה. לגופו של עניין, ציין בית המשפט כי התובע הגיש למעלה מ-270 הזמנות עבודה/ציטוטים על גבי הנייר הרשמי של הנתבעת, אשר רובן הזכירו את שמו של התובע, והנתבעת לא סיפקה הסבר מניח את הדעת לכך. זאת ועוד, בית המשפט הבחין בין מקרה זה לבין החלטה קודמת בעניין דומה, והדגיש כי יש לבחון כל מקרה לגופו. במקרה זה, ההשפעה המצטברת של הראיות שהוגשו היוותה בסיס סביר לטענת התובע, המצדיק את דחיית בקשת הנתבע. בית המשפט הבהיר כי קביעתו הייתה ספציפית לבקשה להפקדת הערבות ולא הכריע לגופו של ההליך המתנהל. לבסוף נדחתה הבקשה, ושאלת ההוצאות בקשר לבקשה נדחתה עד לסיום התיק העיקרי.