ת"א 40502-12-21

תקציר

התובעת והנתבעת התקשרו בהסכם שילוט, לפיו התובעת תתקין שלטי פרסום באתר הבנייה של הנתבעת. ההסכם נכנס לתוקף ביוני 2021 אך הופר על ידי הנתבעת בנובמבר 2021 בטענה לליקויי בטיחות בשלטים. התובע טען כי טענות הנתבעת ריקות מתוכן וכי הסיבה האמיתית לפריצה אינה קשורה לבטיחות. הנתבעת גם לא סיפקה כל ראיה לליקויי הבטיחות הנטענים ולא הציעה לתובע הזדמנות לתקן בעיות פוטנציאליות כלשהן. לפיכך, קבע בית המשפט כי הנתבעת אכן הפרה את ההסכם. באשר לתביעת הנזיקין של התובע, ציינה השופטת כי התובעת לא הביאה ראיות מספיקות להפסד כספי כלשהו כתוצאה מההפרה. התובעת טענה לאובדן רווחים, אך ראיותיה לא היו מספקות ולא משכנעות. עם זאת, מאחר שגם הנתבעת הפרה את החוזה, בית המשפט הכיר בכך שנגרם נזק כלשהו לתובע. עם זאת, מאחר שהתובעת לא הוכיחה את היקף נזקיה, בית המשפט לא יכול היה לפסוק פיצוי על בסיס הנזק בפועל. התובעת גם תבעה פיצוי חוזי כפי שנקבע בהסכם, אשר בית המשפט מצא סביר וראוי. עם זאת, הנתבע היה רשאי לקזז את חובו הקודם של התובע בגין דמי שכירות שלא שולמו כנגד סכום זה. כתוצאה מכך, הורה בית המשפט כי כל צד יישא בהוצאותיו, דחה את תביעת התובע לפיצויים אך הכיר בעקרון תביעתו של התובע.