ת"צ 15249-11-19

תקציר

החלטת בית המשפט נסובה סביב דחיית בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד רשות ציבורית, שנועדה לטפל בסוגיות הקשורות להחזרי מס שנוכו לכאורה שלא כדין. פסק הדין הדגיש את האיזון הזהיר הנדרש בעת אישור תובענות ייצוגיות, בפרט נגד גופים ציבוריים, למניעת שימוש לרעה תוך הבטחת אכיפת החוקים. עניינו של המבקש התבסס על פרשנות סעיף 160 לפקודה, לפיה יש ליזום שומות מס על ידי הרשות על סמך נתונים קיימים, ולא לדרוש הגשת דוחות מס פרטניים על ידי עובדים. עם זאת, בית המשפט מצא כי המקרה אינו עומד בקריטריונים לתביעה ייצוגית, שכן הסוגיות נבעו מפרשנות משפטית ולא מגביית מס שלא כדין. בית המשפט ציטט פסיקות קודמות שתמכו בקיום חובת הנישום להגיש דו"חות להחזרים, ובכך חיזק את הרציונל של שיטת ניכוי המס במקור כיעילה ומועילה מעשית לעובדים הפטורים בדרך כלל מהגשה שנתית. בנוסף, ציין בית המשפט כי המבקש לא הוכיח את הקושי למצוא תובע מייצג בעל עילת תביעה אישית, תנאי הנדרש לצורך הגשת תביעה ארגונית. יתרה מכך, ביצוע שומות זכאות פרטניות להחזרי מס סיבך עוד יותר את כדאיות התביעה הייצוגית. כתוצאה מכך, בשל תנאים משפטיים שלא התקיימו ואי מתן בסיס מספק לתביעה ייצוגית, בתוספת חשש לאי התאמות אישיות בין חברי קבוצה פוטנציאליים, הבקשה נדחתה. כמו כן חויב המבקש לשלם את הוצאות המשיב.