ע"פ 3342/19

תקציר

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים, נדון הערעור בע"פ 3342/19, על חומרת עונש מאסר בפועל שנגזר על המערער, מר מואנס עסאלה, על ידי בית המשפט המחוזי חיפה. עונש זה עמד על 36 חודשי מאסר בפועל. **עובדות כתב האישום המתוקן:** המערער, יחד עם נאשם נוסף, רכבו על קטנוע מאחורי רכב אחר. המערער החזיק אקדח טעון, ללא רישיון. בעת שהיו בתחנת דלק, ירה המערער שתי יריות לעבר הרכב האחר, במטרה לגרום חבלה חמורה בנסיבות מחמירות. לאחר מכן, נמלטו מהמקום במהירות, התנגשו באי-תנועה וגרמו נזק לרכב נוסף. במהלך ההימלטות, החביאו את האקדח. **טענות המערער:** 1. **ניכוי ימי מעצר:** טענה מרכזית של המערער הייתה כי בית המשפט המחוזי שגה בכך שלא ניכה את מלוא ימי המעצר שלו, העומדים על חמישה חודשים. זאת, מכיוון שבמהלך תקופת המעצר, ריצה המערער עונש מאסר של שבעה חודשים בתיק אחר. בית המשפט המחוזי קבע כי רק חודשיים מתוך שבעה ינוכו מהעונש בתיק הנוכחי, והמערער טען שיש לנכות את כל שבעת החודשים. **קביעת בית המשפט העליון (השופט הנדל):** בית המשפט דחה טענה זו. השופט הנדל קבע כי אין לנכות מעונש מאסר ימי מעצר ששימשו כבר כעונש מאסר בתיק אחר. לדעתו, תוצאה כזו תקל על הנאשם יתר על המידה, ותגרום לחפיפה עונשית בין שני עונשי מאסר שלא על פי החלטת בית משפט. ההליך צריך להיות נפרד, ואין מקום לערבב בין מאסר בתיק אחד למאסר בתיק אחר. לכן, לא היה מקום לנכות את החודשיים שנקבעו, ובוודאי שלא את חמשת החודשים הנוספים שנתבעו. 2. **השוואת עונש לנאשם אחר:** טענה נוספת שהועלתה הייתה השוואת עונשו של המערער לעונש שנגזר על הנאשם הנוסף, אשר קיבל 12 חודשי מאסר. אמנם הנאשם הנוסף הורשע בסיוע ולא בביצוע העבירה העיקרית, אך הסנגור טען כי בהתחשב בכך שהעונש המקסימלי על סיוע הוא חצי מהעונש המקסימלי על ביצוע העבירה, אין לגזור על הנאשם יותר מ-24 חודשי מאסר. **קביעת בית המשפט העליון (השופט הנדל):** בית המשפט דחה גם טענה זו. ההבדלים בין הנאשמים הובהרו במספר מישורים: * **הבדל בעבירות:** המערער ירה בעצמו (גם אם החטיא), בעוד הנאשם הנוסף היה שותף בסיוע. * **חומרת המעשים:** ירי בתחנת דלק תוך כדי נסיעה בקטנוע מהווה מעשה מסוכן המחייב לחימה נגד תופעת השימוש בנשק. * **עבר פלילי:** למערער עבר פלילי מכביד הכולל הרשעות בעבירות רכוש ואלימות חמורות, כולל שוד מזוין, וסחר בסמים. בנוסף, העבירות בתיק זה בוצעו בזמן שהמערער היה נתון בחלופת מעצר. לנאשם הנוסף עבר פלילי מינימלי של עבירת סמים לצריכה עצמית. * **גיל:** המערער היה בן 28 בעת ביצוע העבירות, לעומת הנאשם הנוסף שהיה בן 20. לאור הבדלים אלו, בית המשפט סבר כי הפער בין עונשיהם מוצדק ואינו מצדיק התערבות בעונשו של המערער. עונשו של המערער, 36 חודשי מאסר, עומד בעקרון הענישה ואינו נחשב לצד החמור של הציר העונשי, בפרט לאור מעשיו ועברו הפלילי. לכן, גם אם ניתן היה לטעון שיש להחמיר עם הנאשם האחר, אין התוצאות פוגעות בעקרון האחידות בענישה. **החלטה:** ברוב דעות (השופטים הנדל, קרא ואלרון), הוחלט לדחות את הערעור. **עקרונות וחידושים משפטיים:** * **עקרון אי-חפיפה בין עונשי מאסר:** פסק הדין מדגיש את העיקרון לפיו ימי מעצר ששימשו לריצוי עונש בתיק אחר אינם ניתנים לניכוי נוסף מעונש מאסר בתיק אחר. התרת חפיפה כזו עלולה להוביל להקלה יתרה בנטל העונשי, ובית המשפט נוקט בגישה קפדנית בעניין זה. * **הבחנה בין שותפים לעבירה:** פסק הדין מבהיר כי ישנה חשיבות מכרעת להבחנה בין המבצע העיקרי של עבירה לבין סייע, הן ברמת ההרשעה והן ברמת גזירת הדין. המעורבות הישירה והמסוכנת יותר של המערער (ירי) לעומת סיוע בלבד מצדיקה הבדל משמעותי בעונש. * **חשיבות העבר הפלילי והנסיבות האישיות:** בית המשפט בחן בקפידה את הרקע הפלילי של המערער, כולל עבירות קודמות והעובדה שהעבירות הנוכחיות בוצעו בזמן ריצוי עונש, כגורמים משמעותיים שיש לקחת בחשבון בגזירת דינו. * **עקרון האחידות בענישה:** אף כי עקרון האחידות בענישה הוא חשוב, פסק הדין מראה כי הוא אינו מוחלט וניתן לחרוג ממנו כאשר קיימים הבדלים מהותיים בין נאשמים, הן במעשיהם והן בעברם הפלילי, באופן שמצדיק ענישה שונה. * **הרתעה ספציפית וכללית:** הדגש שהושם על האופי המסוכן של ירי מנשק חם, במיוחד בתנאי תנועה, מחזק את כובד הראש שבית המשפט מייחס לעבירות מסוג זה, הן לצורך ההרתעה הפרטנית של הנאשם והן לצורך ההרתעה הכללית של הציבור.