סע"ש 15783-09-19

תקציר

פסק דין זה מתייחס לתיק העסקה מורכב בו מעורבים מספר מעסיקים ותובע שעבדו באותו מקום עבודה, אם כי תחת בעלים שונים. המחלוקת המרכזית הייתה סביב הוותק של התובע במקום העבודה, שהשפיע על זכאותו לתשלומים שונים עם פיטוריו. השופטת קיבלה את טענת התובע כי הוא הועסק באותו מקום עבודה, אם כי אצל מעסיקים שונים, מאז אפריל 2018. מועד זה נקבע על סמך דו"ח תקופות העיסוק של המוסד לביטוח לאומי וראיות נוספות שהוגשו. לפיכך, פיטוריו של התובע ממעסיקו האחרון, הנתבעת, זיכו אותו בפיצויי פיטורים, שכן השלים למעלה משנת עבודה באותו מקום עבודה. קביעת השכר לצורך חישובי פיצויי פיטורים נקבעה על סמך תלושי שכר זמינים ודוחות המוסד לביטוח לאומי, שכן היה חסר תיעוד עקבי לאורך כל תקופת העסקתו של התובע. השופט פסק גם על תקופת ההודעה המוקדמת, ופסק לתובע פיצוי בגין אי מתן תקופת הודעה מוקדמת כדין על ידי הנתבע. בנוסף, השופט הורה לנתבעת לשלם לתובע פיצוי בגין הליך פיטורים שלא כדין, שכן לא נמסר לתובע שימוע לפני פיטורים או נימוקים לפיטוריו. תביעתו של התובע לגמול שעות נוספות נדחתה בשל היעדר ראיות מספיקות והודאותיו שלו בנוגע לזמן אישי ששהה מחוץ לחנות בשעות העבודה. עם זאת, הנתבע חויב לשלם לתובע פיצויים בגין חופשה שנתית שלא נוצלה, הפרשות לקרן פנסיה ודמי הבראה, אשר חושבו על בסיס תקופת העסקתו בפועל של התובע אצל הנתבעת. כמו כן, השופט פסק בתביעתו של התובע בגין אי קבלת הודעה על תנאי עבודה, ופסק לו פיצוי חלקי. לתובע נפסק סך של 11,176 ₪, כולל הפרשי הצמדה וריבית, בגין תשלומים שונים מהנתבעת. סכום זה כלל 2,500 שקל עבור שכר טרחת עורך דין, שישולם בתוך 30 יום. כמו כן נמסר לנאשמים על זכותם לערער על ההחלטה לבית הדין הארצי בירושלים בתוך 30 יום. ככלל, פסק דין זה היטיב עם התובע, שכן השופטת הכירה ברציפות העסקתו במקום העבודה ופסקה לו פיצויים שונים בגין פיטוריו, תוך התחשבות גם בטיעוני הנתבעת בחלק מהטענות.