ע"א 1796/10

תקציר

ערכאת הערעור דחתה במידה רבה את הערעורים בתיק שבו היו מעורבים הבנק, עו"ד גרצברג וקטבן, ואישרה את ממצאי בית המשפט המחוזי בכמה חריגים. בית המשפט אישר כי מצגי הבנק אפשרו לקטבן להניח באופן סביר כי עו"ד גרצברג מוסמך לנהל משא ומתן מטעמו. למרות פעילות המרמה של עו"ד גרצברג, נמצא כי הבנק יצר מצג סמכות תקף, ובכך מעשיו כבלו את הבנק. בית המשפט דחה את טענותיו של קטן בנוגע לסכום החוב, ואישר את מסקנתו של בית המשפט המחוזי בדבר חוב של 750,000 ₪. טענות סותרות של קטן ערערו את אמינותה. כישלון הבנק להוכיח במידה מספקת את זכאותו להעלות את הריבית גרם לכך שהריבית המוסכמת נותרה 5.5% בשנה, ולא 6%. בנוסף, הורה בית המשפט על התאמות שבהן יש להחיל ריבית חוזית במקום ריבית הקבועה בחוק במקרים ספציפיים. פלד לא נמצא צד לעסקה, ואילו בראייר אחראי במשותף לחוב. בינתיים, כישלונו של הבנק ליידע את הערבים על חדלות פירעון לא אותגר באופן יסודי, אך נזקיהם לא הוכחו. בית המשפט התייחס גם לפערים פרוצדורליים בנוגע לעיקול ולאחריותו של פלד. לבסוף, בית המשפט הכריע בהוצאות, ופסק שלא לפסוק הוצאות למי מהצדדים, למעט העובדה שפלד אחראי לשכר טרחה קטין. החלטת הערעור התאימה בעדינות את שיעורי הריבית החלים על החוב וכיילה מחדש את היקף העיקול, תוך הכרה בקביעות פרוצדורליות מבלי להתעמק בסוגיות ראייתיות, שכן היא נמנעה מהערכת עדים, תוך כיבוד סמכות בית המשפט הפרוצדורלי.