תמ"ש 50973-01-12

תקציר

התובעת, עובדת עירייה, והנתבעת, עורכת דין עצמאית, ניהלו מערכת יחסים במשך כתשע שנים והביאו לעולם שלושה ילדים משותפים, אך הם מעולם לא נישאו. התובע הגיש תביעה כנגד הנתבע בדרישה להוצאות תחזוקה חודשיות. התובע טען כי הנתבע היה המפרנס העיקרי והיו לו זכויות לאורח חיים מפואר, לרבות דירה ורכב BMW. מנגד, טען הנאשם כי יש להם נכסים נפרדים וכי הכנסותיו צנועות, תוך הסתמכות על תיקים מהסנגוריה הציבורית. השופט פתח וציין כי קביעת המזונות התבססה על צרכיו של הזכאי ועל יכולתו של החייב. הם קבעו כי הכנסתו של הנתבע גבוהה משמעותית מכפי שטען, והעריכו אותה לפחות פי שניים ממה שהצהיר, או 12,000 ש"ח נטו לחודש. מסקנה זו הושגה עקב חוסר עקביות בדוחות הכספיים של הנתבע וראיות להפקדות מזומנים וצ'קים משמעותיים בחשבונו. מנגד, השופטת קיבלה את הכנסתה המוצהרת של התובעת בסך 5,600 ש"ח לחודש, לצד 100 ש"ח נוספים מהשכרת דירתה. לאחר מכן פנה השופט לצורכי הקטינים, ובחן כל קטגוריית הוצאות נטענות בנפרד. רוב הקטגוריות זכו בסכומים נמוכים יותר ממה שנטען, וחלקן נדחו בשל היעדר ראיות מספיקות. סך ההוצאות החודשיות לכל קטין נקבע על 1,650 שקל. עוד קבעה השופטת כי שני ההורים יישאו באופן שווה בעלויות קייטנות הקטינים, חוגים והוצאות חינוך מיוחדות. בנוסף, קבעה השופטת כי הנתבעת תתרום 16.6% לטובת שכר הדירה והתחזוקה של החלק בו התגוררו הקטינים עם אמם, בסך של 1,000 ש"ח לחודש עבור כל קטין. בהתחשב בהסדר המשמורת המשותפת, בו הילדים מבלים 58% מזמנם עם אמם, החליטה השופטת כי על האב לשלם 75% מההוצאות החודשיות שנקבעו, בסך 1,237.50 ש"ח. מזונות אלה יגדלו ויכללו הוצאות נלוות לאחר שהנאשם והקטינים יפנו את הדירה הנוכחית. השופטת פירטה גם הוראות לתשלום הוצאות רפואיות חריגות, הוצאות חינוך מיוחדות וריבית על פיגורים בתשלומים. כמו כן, חויב הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט בסך 20,000 ₪. השופט סיים את דבריו בכך שהתיר את פרסום פסק הדין תוך השמטת שמות הצדדים המעורבים. פסק דין זה ניתן שלא בפניו ביום 22.8.2013.