ע"ע 40755-05-10

תקציר

פסק דין זה עוסק בערעור ובערעור נגדי על פסק דין של בית המשפט המחוזי בעניין זכאותה של ילדה, שנולדה בהפריה מלאכותית מזרע אביה המנוח לאחר פטירת אביה, ואמה, לקצבת שאירים לפי חוק שירות המדינה (גמלאות). האב, עובד מדינה, פרש לגמלאות ונפטר בשנת 2002. הוא והאם היו נשואים פחות משנה במותו ולא היו להם ילדים משותפים. בצוואתו הביע האב את רצונו שזרעו ישמש להפלת האם לאחר מותו. האם עברה הפריה חוץ גופית (IVF) וילדה בת כמעט שנתיים לאחר מות האב. לאחר מכן תבעה האם קצבת שאירים מנציבות שירות המדינה. הנציב דחה את הטענה. האם והילד עתרו לבית המשפט המחוזי, שקבע כי הילד זכאי לקצבת שאירים אך האם לא, וכן דחה את טענת האם לגופה. הן המדינה והן האם ערערו לבית הדין הארצי לעבודה. בית הדין לעבודה דחה את הערעור ואת הערעור הנגדי וקבע כי הילד זכאי לקצבת שארים, אך האם לא. בית המשפט קבע כי תכליתו של חוק הגמלאות היא להבטיח את קיומם הכלכלי של שאירי עובד או פנסיונר שנפטר והיו תלויים בו כלכלית. תכלית זו מתגשמת על ידי הכרה בילד שהיה בהריון ונולד לאחר פטירת העובד או הגמלאי כניצול, שכן תלותו הכלכלית של הילד בהורה קיימת בין אם הילד נולד לפני או אחרי מות ההורה. פרשנות זו מתחייבת גם מעקרון טובת הילד ומעקרון השוויון, והיא יוצרת הרמוניה חקיקתית עם הסדרים משפטיים אחרים הנוגעים לשימוש בזרעו של אדם שנפטר. עם זאת, תביעת האם לקצבת שאירים נדחתה, שכן לידת הילד, שהיה בהריון ונולד לאחר פטירת העובד או הפנסיונר, אינה מבססת את תלותה האישית והכלכלית של האם במנוח. בית המשפט הוסיף כי על כל צד לשאת בהוצאותיו.