בג"צ 43/16

תקציר

בית המשפט החליט פה אחד ב-18 בינואר 2016 לדחות עתירות נגד הליך מינויו של אביחי מנדלבליט ליועץ המשפטי לממשלה. ההחלטה התבססה על עקרונות משפטיים מבוססים לפיהם בית המשפט מתערב במינויים בשירות הציבורי רק אם ההחלטה בלתי סבירה בעליל. בית המשפט הדגיש את "עקרון הכבוד" בין שלוש רשויות השלטון, והדגיש כי תפקידו אינו להחליף את שיקול דעתה של הרשות הממנה אלא אם הוא חורג מהסבירות. אף שהיו פגמים בהליך המינוי של מנדלבליט, אלה לא נחשבו חמורים דיים כדי להצדיק התערבות שיפוטית. נמתחה ביקורת על כך שוועדת האיתור המליצה רק על מנדלבליט, ולא על שלושה מועמדים כפי שביקש בתחילה שר המשפטים. עם זאת, בית המשפט קבע כי הדבר מותר על פי תקנות הממשלה, המאפשרות שיקול דעת בהמלצה על מועמדים. בנוסף, החששות בנוגע להתנהלותו של מנדלבליט בעבר ב"פרשת הרפז" לא הציגו פגמים מוסריים או נורמטיביים משמעותיים המשפיעים על התאמתו. יתר על כן, היעדר תקופת צינון סטטוטורית בין תפקידו הקודם כמזכיר הממשלה לבין מינויו החדש לא הצדיק מבחינה משפטית התערבות. בית המשפט דחה גם טענות לניגוד עניינים, וטען כי הסדרים מונעים יכולים לתת מענה לכל בעיה אפשרית. היא הדגישה כי הממשלה והפקידים הממונים מיושרים בראש ובראשונה בקידום מדיניות ציבורית חוקית. בית המשפט לא מצא בסיס להשפעות חיצוניות על החלטת המינוי וחזר ואישר כי כל השיקולים הרלוונטיים נבחנו כראוי, ובכך חיזק את ההחלטה שלא להתערב. משכך, נדחו העתירות ללא הוצאות.