ע"פ 6274/98

תקציר

במקרה הנדון, התייחס בית המשפט לערעור על הרשעתו וגזר דינו של אדם שהורשע באונס ובהתעללות בהקשר משפחתי, תוך שימת דגש על ההגנה על כבוד הפרט. בעוד שהערעור על ההרשעה נדחה פה אחד, היו חילוקי דעות לגבי חומרת העונש. השופט ברק, אליו הצטרף השופט י' זמיר, הסכים כי העונש צריך לעמוד על כנו, תוך הדגשת חומרתן של העבירות שכללו מעשי סדום מרובים והתעללות בקטינים. עם זאת, השופטת א.ר. זועבי הביעה דעה שונה, וסברה כי העונש המקורי היה חמור יתר על המידה ויש להפחיתו לשבע שנות מאסר. הוא הדגיש כי בעוד שאונס הוא עבירה חמורה, נסיבותיו הספציפיות של מקרה זה - שבו בני הזוג היו נשואים ארוכי שנים, יחסים בהסכמה בעבר והתמודדו עם אתגרים חברתיים-כלכליים ותרבותיים מורכבים - היו צריכות להשפיע על עונש קל יותר. השופטת זועבי ציינה כי חומרת עונש המאסר של 11 שנים אינה מידתית בהתחשב בהקשר המשפחתי והתרבותי, והציעה כי די בקיצור תקופת המאסר הן בהיבטי הענישה והן בהיבטי השיקום, תוך התחשבות בהשפעה הרחבה יותר על משפחת המערער. בסופו של דבר נדחה הערעור על חומרת העונש, למעט חוות דעתה החולקת של השופטת זועבי, שאישרה את ההחלטה המקורית של בית המשפט המחוזי.