ע"א 433/79

תקציר

פסק הדין מתייחס לחוזה למכירת דירה, בו לא הצליחו המוכרים (המשיבים) למסור את החזקה עד למועד המוסכם. הרוכשת (המערערת) ערערה על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשני עניינים עיקריים: האחת, דחיית תביעת הרוכש לפיצוי נוסף בסך 8,000 ל"י על פי החוזה; ושנית, שיעור הריבית והצמדה שנקבעו על ידי בית המשפט המחוזי לפיצוי שנפסק. בית המשפט העליון קבע כי כוונת הצדדים, כפי שמשתמע ממנה בחוזה, הייתה שהפיצוי הקבוע בסעיף 12 בחוזה (80 ל"י ליום איחור) יחול באופן ספציפי על איחור במסירת החזקה בדירה. סעיף 13, שקבע פיצוי נוסף של 8,000 ל"י על כל הפרת חוזה, נועד לסוגים אחרים של הפרות חוזיות. עוד קבע בית המשפט כי הרוכש זכאי לריבית ולהצמדה על הפיצויים שנפסקו, כמתחייב מחוק פסיקת ריבית, למרות הדחייה החלקית של תביעתו, ללא נסיבות מיוחדות המצדיקות אחרת. שיעור הריבית לתקופה שבין הגשת התביעה ל-1 בינואר 1979 יהיה לפי השיעורים הנהוגים באותן תקופות, ואילו הסכום יהיה צמוד למדד המחירים לצרכן מיום 1.1.1979 ואילך, בתוספת ריבית שנתית של 3%. בנוסף, חויבו המשיבים לשלם הוצאות בסך 4,500 ל"י, צמודות למדד המחירים לצרכן ונושאות ריבית שנתית של 3%, ממועד פסק הדין המקורי. הערעור התקבל בחלקו, כאשר פסק דינו של השופט מ' אלון נתמך על ידי השופטים א' ברק ומ' בייסקי.