ת"ק 46177-02-14

תקציר

המחלוקת בין התובע לנתבע נסובה סביב שאלת אחריותו של האחרון לנזקיו של הראשון כתוצאה ממעשה רשלני. בית המשפט מוצא כי הנתבעת, בהיותה רשות מוניציפלית, אכן חבה חובת זהירות כלפי התובע, שהיה עובר אורח חוקי בתחומה. חובה זו נובעת ממערכת היחסים שבין הרשות המוניציפלית לבין הציבור אותו היא משרתת. יתר על כן, בית המשפט קובע כי הנתבע היה צריך לצפות את קריסת ענף העץ שגרמה לנזק, מה גם שטובת העצים היא לרווחת הציבור. חובת הנאשם לבדוק ולגזום את עציו מעוגנת בפקודת גילוי עריות, המדגישה את הצורך בשמירה על בריאות הציבור ובטיחותו. עם זאת, הנתבע לא הביא ראיות מספיקות לבדיקות תקופתיות, ולפיכך בית המשפט מגיע למסקנה כי בדיקות אלה, אם בכלל התרחשו, לא היו מספקות ולא עקביות. נטל ההוכחה להבאת ראיות אגרונומיות מומחה מוטל על הנתבע, אשר לא הוכיח כי זהירות סבירה לא הייתה יכולה למנוע את הנזק. באשר לסיבתיות, בית המשפט דוחה את טענת כוח עליון של הנתבעת, בקובעו כי מזג האוויר הסוער היה צפוי מראש ולא ניתק את הקשר הסיבתי בין רשלנות לנזק. לבסוף, בית המשפט קובע את נזקי התובע, לרבות הוצאות תיקון רכב, שכר טרחת עורך דין לשמאי וירידת ערך הרכב, ומורה לנתבעת לפצות את התובע בהתאם. הנתבע אחראי גם להוצאות המשפט של התובע. הסכום הכולל ישולם בתוך 30 יום, או שהוא יחויב בחיובים נוספים בהתאם לחוק.