ע"א 279/89

תקציר

במקרה של תאונת טרקטור עסק בית המשפט העליון בשאלת האחריות בין גורמים שונים, לרבות בעל הטרקטור (המשיבה מס' 1), הנהג הבלתי מורשה (המשיבה מס' 2), חברת ביטוח (המערערת מס' 1) וקרן פיצויים (המשיבה מס' 3). בית המשפט התמודד עם מספר סוגיות משפטיות, לרבות תחולת הכיסוי הביטוחי וקביעת הרשלנות. תחילה מצא בית המשפט המחוזי כי המשיב מס' 2 נהג ברשות המשיבה מס' 1, למרות שלא היה לו רישיון, והטיל אחריות חלקית על המשיבה מס' 4, שהייתה הנפגעת. עם זאת, בית המשפט העליון קבע כי המשיבים 1 ו-2 יישאו באחריות מלאה כלפי המשיבה מס' 3, אשר פיצתה את הנפגע. הערעור ביקש להתייחס לחובתה של חברת הביטוח על פי פוליסה שכיסתה נזקים הנובעים מרשלנות המבוטח. בית המשפט אישר כי נהיגה ללא רישיון מקימה בדרך כלל חזקת רשלנות, ומעבירה את נטל ההוכחה לסתור הנחה זו. היא התייחסה גם להיבטים פרוצדורליים, והבהירה כי הצהרה בהליך משפטי אינה הודאה אלא אם כן היא נאמרת באופן פורמלי. בסופו של דבר, קבע בית המשפט כי חבות חברת הביטוח צריכה להתאים לתנאי הפוליסה, ולשקף את שיעור האשמה ולא את האחריות המוחלטת, ומכאן שינה את פסק דינו של בית המשפט הקודם. הערעור התקבל בחלקו, תוך התאמת אחריותה הכספית של המבטחת וחישוב ההפרשים הצמודים.