רע"א 6003/20

תקציר

בפסק דין זה חתמו זוג נשוי עם חמישה ילדים על הסכם ממון המחייב את המשיב לשלם מזונות בסך 8,000 ₪ לחודש. עם זאת, המשיב לא נענה לבקשה, מה שהוביל את המבקש לפנות להליכים משפטיים. בקשתו של המשיב לפשיטת רגל ותשלום חודשי של 500 ₪ בהוראת בית המשפט סיבכו עוד יותר את העניין. לאחר מכן עתר המבקש לבית המשפט לענייני ציבור בבקשה למזונות מוגדלים לפי סעיף 128 לפקודת פשיטת הרגל. המנהל המיוחד המליץ על 2,500 שקלים בחודש לכל חמשת הילדים, ובית המשפט המחוזי אישר. המבקשת ערערה בטענה כי ההחלטה לקונית, נעדרת התחשבות במצבה הכלכלי ואינה נותנת מענה הולם לצורכי הילדים. המשיב הצדיק את אי יכולתו לשלם מזונות גבוהים יותר בשל בריאותו הרופפת, שגרמה לכך שלא יוכל לעבוד. המנהל המיוחד אישר את נכותו הרפואית הזמנית של המשיב והסביר את מצב הכנסותיו. כן נפגעה זכותו הפרוצדורלית של המבקש להשיב לתשובות המשיבים. ערכאת הערעור, שהפעילה את שיקול דעתה, החליטה לבטל את החלטת בית המשפט המחוזי ולהחזיר את התיק להכרעה חדשה. היא הכירה בכך שזכותו של המבקש להגיב נשללה, דבר שהוא כשלעצמו מצדיק את הביטול. בית המשפט בחר שלא להיכנס לגופו של עניין, והותיר זאת לשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי. עם זאת, היא הדגישה את הקושי שבתוצאה, ובמיוחד את סכום המזונות הנמוך, וקבעה כי החלטות כאלה דורשות הצדקה זהירה. הערעור התקבל, ההחלטה הקודמת בוטלה והתיק הוחזר לבית המשפט המחוזי להמשך הליכים, תוך הבטחת שמירת זכויותיו הפרוצדורליות של המבקש.