תפ"ח 30103-08-19

תקציר

האירוע התרחש כאשר הנאשם, שהיה מלווה באשתו מוניקה, נקלע לסכסוך עם המנוח על מקום חניה בחניון בקניון. הוויכוח הסלים לקטטה פיזית בין המנוחה למוניקה, במהלכה דחף המנוח את מוניקה והיא נפלה ארצה. הנאשם, שהיה בתוך הרכב, היה עד לקטטה ויצא מהרכב. הוא הניח את האקדח שלו, שהיה בתוך תיק, על תא המטען של המכונית. מוניקה נדחפה סמוך לרכבו של הנאשם, והמנוח חזר לרכבו. הנאשם שלף את האקדח מהתיק, דרך אותו והתקרב למנוח עם הנשק השלוף. הוא ירה ירייה ברגלו של המנוח ופצע אותו. מספר שניות לאחר מכן, ירה הנאשם ירייה נוספת בחזהו של המנוח וגרם למותו. בית המשפט מצא כי הירייה הראשונה נורתה מתוך כוונה להגן על מוניקה, אך היא לא הייתה סבירה בהתחשב בנסיבות ולא עמדה בדרישות ההגנה העצמית. הירייה השנייה נורתה במכוון ובאדישות לתוצאות, וקבעה את עבירת הרצח באדישות. בית המשפט דחה את טענות הנאשם בדבר נסיבות הפחתת האחריות והאוטומטיזם, וקבע כי הנאשם היה מודע למעשיו ולתוצאותיהם. חזקת הכוונה, השימוש בנשק חם ואופי האירוע תמכו בקביעת הכוונה. עם זאת, בהתחשב במצבו הנפשי של הנאשם ובמכלול הנסיבות, מצא בית המשפט כי הנאשם פעל באדישות לתוצאות ולא בכוונה. השופט הציע הרשעה ברצח לפי סעיף 300(א) לחוק העונשין, ושאר השופטים הסכימו.