ע"א 1029/09

תקציר

למערערת ולמשיבים היה הסכם שכירות לשירותים משפטיים. המשיבים ביקשו להוריד את דמי השכירות ופנו למערערת בבקשה. המערער טען, כי המשיבים הבטיחו להמשיך ולהעביר אליו תיקים בעתיד אם יסכים להפחתת דמי השכירות. המשיבים טענו כי לא הייתה הבטחה כזו, אלא אפשרות, וכי הסכמת המערערת להפחית את דמי השכירות לא הייתה מותנית. בית משפט קמא אימץ את גרסת המשיבים, והוביל את המערער לערער. המערערת טענה כי ההפחתה התבססה על טעות – או שהמשיבים ידעו או היו צריכים לדעת על כך, או שעל בית המשפט לבטל את החוזה מטעמי צדק. עם זאת, הטענה העיקרית הייתה כי המשיבים התחייבו באופן חד משמעי להגיש תיקים עתידיים. בית המשפט מצא כי גרסת המערער נדחתה, וגרסת המשיבים – לפיה לא הייתה הבטחה, אלא רק אפשרות – אומצה. מכיוון שמדובר בוויתור בידיעה, לא יכולה להיות טעות. בנוסף, העלאת טענת הטעות כטענה עובדתית חלופית סתרה את עמדתו הבסיסית של המערער. עוד ציין בית המשפט, כי אם תתקבל טענת הטעות של המערערת לפי סעיף 14(ב) לחוק החוזים, לא ברור אם ראוי להיעתר לבקשת המשיבים. לפיכך, הערעור נדחה, וכל צד יישא בהוצאותיו.