ע"א 395/76

תקציר

פסק הדין עוסק בערעורו של טרמפיסט לפיצוי גבוה יותר לאחר תאונת דרכים, ובמהלך ההליך הועלו מספר סוגיות משפטיות. ראשית, המערערת ביקשה שיפוי בגין ההוצאות שנגרמו עקב הכללתם של שני נתבעים שפוטרו בסופו של דבר, אך בית המשפט דחה את הבקשה תוך שהוא מצטט את עדותו של המערער עצמו התומכת בגרסת הנתבעים המפוטרים. שנית, קביעת סכום הפיצוי בגין הפסד השתכרות עתידי של המערערת הוגדלה מ-5,000 ל-25,000 ל"י בשל הסכום הצנוע שנפסק על ידי בית המשפט המחוזי. שלישית, סוגיית הריבית על הסכומים שנפסקו תוקנה בהתאם לצו (שינוי שיעורים) (תיקון מס' 2), תשל"ז-1977. בית המשפט התייחס גם לשיהוי שביצעה המדינה בתשלום הפיצויים, ומתח ביקורת על ההצדקה הקבועה בסעיף 7 לחוק לתיקון סדר הדין האזרחי. החלטת הרוב קבעה כי על המשיבים לשפות את המערערת בגין ההוצאות הקשורות לנתבעים המפוטרים, תוך הגדלת הפיצוי בגין השתכרות עתידית. השופטת ויתקון והשופטת בן-פורת הסכימו עם פרשנותו של סעיף 7, אך מתחו ביקורת גם על עיכוב התשלום על ידי המדינה. בפסק הדין הוזכרה גם האפשרות לקבוע את סכום הנזק לפי שוויו ביום הדין, אם כי שאלה זו לא זכתה להתייחסות ישירה שכן היא לא הייתה בגדר תיק זה. לבסוף, בית המשפט הורה למשיבים לשלם למערערת את הוצאות הערעור, שנקבעו על סך של 1,000 ל"י.