ת"א 115/08

תקציר

התובעים, יפה ועובד זיתוני, היו זוג נשוי שבבעלותו בניין מגורים וחנות בטבריה שנקלעו לחובות ומעוקלים. הם חתמו על ייפוי כוח עבור גאני, המסמיך אותו לנהל את המינימרקט ולנהל משא ומתן עם הנושים. בהמשך חתמו עמו על הסכם מכר, בו מכרו את הזכויות בנכס תמורת 200 אלף דולר, אך הנכס מעולם לא נמסר לגאני והתמורה לא שולמה במלואה. באותו יום מכרה גאני את הזכויות בבית לכרמלה תמורת 160 אלף דולר ואת הזכויות בחנות עבורה תמורת 40 אלף דולר, ונרשמה הערת אזהרה לטובתה. זיתוני טען, כי הסכם המכר עם גאני הוא חוזה למראית עין בלבד ויש להכריז עליו כבטל, וכי מכירת החנות לכרמלה נעשתה בכפייה ויש לבטלה. בית המשפט פסק לטובת התובעים, וקבע כי הסכם המכר עם גאני הוא אכן חוזה למראית עין ולכן בטל. השופט הגיע למסקנה כי עדותו של גאני אינה אמינה וכי נסיבות חתימת ההסכם מצביעות על יחסי שותפות ולא על מכירה. בנוסף, התמורה הנקובה בחוזה לא שולמה במלואה. באשר למכירת החנות לכרמלה, קבע בית המשפט כי אף שזייתוני הייתה נתונה במצוקה כלכלית ובפחד, הם לא הצליחו להוכיח כי רצונם נפגע, וטענתם בדבר כפייה ועושק לא התקבלה. בנוסף, קבעה השופטת כי כרמלה אינה יכולה לבקש הגנה לפי חוק המקרקעין מאחר שלא השלימה את רישום הזכויות על שמה, ותום ליבה מוטל בספק. בית המשפט הורה כי הזכויות בבית המגורים יירשמו מחצית על שמו של כל תובע, תוך עיכוב של 30 יום לנקיטת הצעדים הנדרשים על ידי הצדדים. לגבי החנות, קבע בית המשפט כי המכירה לכרמלה עומדת בעינה, שכן התובעים לא הביאו ראיות מספיקות כדי לבטלה, וכל צד יישא בהוצאותיו. פסק הדין פירט גם את ההסדרים הכספיים, וקבע כי התובעים יחזירו לכרמלה 500 אלף שקל, שכן זהו הסכום שבית המשפט קבע כי שילמה עבור המשכנתא.