תמ"ש 29550/04

תקציר

ההורים (התובעים) טענו כי נתנו לבנם (הנתבע) הלוואה בסך 40,000 ש"ח בשנת 1989 כדי למנוע את פשיטת הרגל שלו ואת התאבדותו. הכסף ניתן בשני תשלומים, כל אחד בצורת שיק על סך 20,000 ש"ח שהועבר לאשת הנאשם. עם זאת, הבן טען כי מדובר במתנה ולא בהלוואה. ההורים הודו כי לא דרשו את הכסף בחזרה עד כה משום שלא רצו להרגיז את בנם ורצו לתת לו הזדמנות לשפר את מצבו הכלכלי. הבן ועדיו העידו כי הכסף נתפס כמתנה, ואילו ההורים והעדים העידו אחרת. השופט פסק לטובת הבן, וקבע כי ההורים לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם לסתור את חזקת המתנה. יתר על כן, המתנה גובשה סופית בעת מסירת השיקים לנתבע, ועל כן לא ניתן לחזור בה שכן אין כל ראיה לכוונת הצדדים המעורבים להצביע אחרת. לפיכך, התביעה להשבת הכסף נדחתה, ומאחר שהנתבע ויתר על הוצאות, השופט לא פסק הוצאות לתובעים.