ה"פ 1062/00

תקציר

פסק הדין מתייחס לשתי תביעות הנוגעות לתשלומי ארנונה בגין נכס עסקי בחיפה. התובעים, הגב' גולדשר יטי ומר איתן קופפרברג, טענו כי הם אינם חייבים בתשלום מיסים שכן מעולם לא היו הבעלים של הנכס, והחזירו את החזקה לבעליו. עוד טענו כי תקופת ההתיישנות חלה על חוב הארנונה. הנכס הושכר על ידי בעלה המנוח של הגב' גולדשר ואביו של מר קופפרברג, ולאחר מותם הוא הושאר לידי המבקשים. העסק בנכס הופסק, והחברה המנהלת אותו חוסלה. בית המשפט מצא כי המבקשים לא הביאו ראיות מספיקות לכך שהודיעו לעירייה על הפסקת החזקתם, כנדרש בסעיף 325 לפקודת העיריות. יתר על כן, הטענה כי הנכס ננטש והוחזר לבעליו בשנת 1989 לא הייתה משכנעת. המבקשים נחשבו לבעלי הנכס וחייבים בארנונה. עם זאת, השופט פסק לטובת המבקשים בנוגע לטענת ההתיישנות, וקבע כי הליכי גבייה מנהליים צריכים להיות כפופים לאותן התיישנות כמו תביעות אזרחיות. לפיכך, העירייה לא הייתה רשאית לגבות מיסים לפני שנת 1992. בנוסף, קבע השופט כי הימנעותה של העירייה מלפעול בשקידה ולבדוק את מצב החזקה בנכס משמעה שאין להאריך את חבות המבקשים בארנונה מעבר לסוף שנת הכספים 1996. הבקשה התקבלה באופן חלקי, ועל העירייה נאסר לגבות מיסים מהמבקשים לאחר שנת 1996. עניין חיובי צד ג' לא הוכרע, וניתן היה לברר אותו בהליך נפרד. עוד ציינה השופטת כי סכומי הארנונה לא נדונו, ויש לשקול אותם בנפרד.