עת"מ 60650-05-16

תקציר

העותר קיבל דרישה מעיריית המשיבה בתחילת שנת 2000 לשלם ארנונה המגיעה לו על נכס בבעלותו, בסך כולל של 4,700 ₪. בקשותיו הרבות של העותר למשיב לאורך השנים להקפיא הליכי גבייה, לשנות את סיווג הנכס ולהסדיר את החוב נדחו כולן. העותר לא שילם את החוב, ואף לא ניצל את הדרכים המשפטיות העומדות לרשותו, למרות שקיבל תשובות מפורטות מהמשיב ונמסר לו על זכותו להתנגד או לערער. שיהוי ניכר בהגשת העתירה, יחד עם היעדר כל הסבר מניח את הדעת לשיהוי, מהווים עילה מספקת לדחייתה. הנזק האובייקטיבי שנגרם עקב השיהוי בתשלום המסים המגיעים לו כדין, כמו גם הוויתור הסובייקטיבי של העותר על זכותו לעתור מוקדם יותר, תומכים בהחלטה זו. טענת העותר כי לא החזיק בנכס בתקופה מסוימת בשנת 2001 מתייחסת רק לחלק קטן מסך החוב, ואינה משכנעת דיה כדי להצדיק סטייה מהדרך הרגילה של הגשת התנגדות או ערר. זאת ועוד, המשיב שלח דרישות והודעות לעותר בעניין החוב, והתכתבותו של העותר עצמו עם המשיב מאשרת כי היה מודע למצב. פעולות הגבייה המתמשכות של המשיב מונעות אף הן את טענת העותרת כי החוב התיישן מחמת התיישנות. העתירה, שהוגשה במאי 2016, נעדרת בסיס עובדתי ומשפטי ועל כן היא נדחית. כן חויב העותר לשלם למשיב הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, בסך 10,000 ₪ בתוך 30 יום.