ת"א 22683-07-19

תקציר

פסק הדין דוחה את תביעת התובע כנגד כל הנתבעים וקובע כי ההסכם על חלוקת התגמול בתובענה ייצוגית אינו ניתן לאכיפה. השופט קבע כי קיים הבדל בין חלוקת שכר הטרחה לעורכי הדין לבין תשלום הגמול לתובעים המייצגים בתובענה ייצוגית, וכי הסתרת פרטים מהותיים כגון הסכם התגמול מבית המשפט משפיעה לרעה על שיקולי בית המשפט בקביעת הגמול והיקפו. לפיכך קבעה השופטת כי אין לאכוף את ההסכם בדבר חלוקת הגמול, ויש לחלק את הגמול בהתאם לפסק הדין בתובענה הייצוגית, כפי שנעשה בפועל. בנוסף, מצאה השופטת כי טענת התובעת כנגד הנתבעת מס' 6, הזכאית לתגמול על פי פסק הדין בתובענה הייצוגית ולא על פי הסכם כלשהו, לא הוכחה. השופט ציין כי לתובע היו מספר הזדמנויות להודיע לבית המשפט על קיומו של ההסכם אך לא עשה כן. עוד ציינה השופטת כי חלק מהנתבעים שינו את מצבם והסתמכו על כספי הגמול לאחר שחולקו להם, והתובע המתין זמן רב מדי להגשת התביעה, תוך גרימת נזק ראייתי לנתבעים. גם התביעה שכנגד, שהוגשה על ידי הנתבעת מס' 4, והודעת הצד השלישי נדחו. עם זאת, השופט קבע כי אין לחייב את התובע לשאת בהוצאות ההליך, שכן בבסיס התביעה עמד הסכם שנערך על ידי עורכי הדין, והתובע אינו אחראי להתנהלות הפרוצדורלית בהליך התובענה הייצוגית. כל צד נצטווה לשאת בהוצאותיו.