עמש"מ 8561-03-09

תקציר

השופט עיין בתיק החקירה ושקל את הטיעונים שהוצגו הן על ידי בא-כוח המערער והן על-ידי בא-כוח המשיב. גרסת התביעה לאירועים נמצאה אמינה יותר מעדותו של המערער, מה שהוביל את השופט לקבל את הכרעת הדין של בית הדין ולדחות את הערעור. השופט הדגיש את רתיעתן הכללית של ערכאות הערעור מהתערבות בקביעות עובדתיות ובממצאי מהימנות של בית משפט קמא, אשר נהנה מיתרון של התבוננות ישירה בעדים. במקרה זה לא נמצאו נסיבות חריגות המצדיקות התערבות. גם מסקנותיו המשפטיות של בית המשפט, שהתבססו על הממצאים, אושרו בחוק. יתר על כן, השופטת הסכימה עם דחיית תביעת המערער להגנה מפני צדק על ידי בית הדין בשל הזמן שחלף מאז ביצוע המעשים הנטענים. גם אמצעי המשמעת שהטיל בית הדין, לרבות נזיפה חמורה, החרמת שכר והורדה בדרגה, נמצאו ראויים ומידתיים על ידי השופט. בהדגישו את תפקידן המניעתי של פעולות משמעת ואת מומחיותו של בית הדין בעניינים אלה, קבע השופט כי אין הצדקה להתערב בגזר הדין. הערעור, שערער הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין, נדחה אפוא במלואו. החלטה זו ניתנה בהיעדרם של הצדדים המעורבים.