תו"ב 42028-05-16

תקציר

הנתבע הואשם בכך שלא מילא אחר צו בית משפט להתאמת מבנה לשימוש המותר כאמור בהיתר, קרי כמחסנים, בתוך תקופה קצובה. על התביעה להוכיח מעבר לספק סביר כי הנאשם לא ביצע את צו ההתאמה של בית המשפט. הנתבעת טענה כי מכרה את הנכסים המדוברים כמחסנים בשנת 2010 ולכן ביצעה את הצו. בית המשפט מצא כי ראיות הנתבעת, לרבות הסכמי המכר ואישורי המס, הוכיחו את מכירת הנכסים כמחסנים. התביעה לא הציגה כל ראיה שתתמוך בטענתה כי המכירה הייתה בגדר מראית עין בלבד או שהנכסים נמכרו כיחידות מגורים. נטל ההוכחה מוטל על התביעה להציג ראיות כאלה, והיא לא עשתה כן. גם עדויות הממונה והמפקח לא הצביעו על הפרת צו ההתאמה בתקופה הרלוונטית. יתר על כן, בית המשפט הגיע למסקנה כי הימנעותה של הנתבעת מלהודיע לרשויות על ביצוע הצו ולהביא ראיות לגביו אינה מעידה על אי ביצוע, מה גם שהציגה ראיות למכירה. גם נסיבותיו של מקרה זה היו שונות מפסיקה קודמת בנושא, בה ניסו הנאשמים להימנע מהשלכות צווי הריסה או התאמה באמצעות העברת זכויות לצד שלישי במהלך המשפט. כאן, הנתבע ביצע את הצו לפני העברת הזכויות, והנכסים נמכרו שש שנים לפני ההפרה הנטענת. בסופו של דבר, חומרתה הקיצונית של העבירה של אי ציות לצו בית משפט אינה מחליפה את הצורך בראיות, ומאחר שהתביעה לא הצליחה להוכיח מעבר לספק סביר כי הנאשם הפר את צו ההתאמה, זוכה הנאשם.