ע"פ 154/16

תקציר

בית המשפט החליט כי אין הצדקה לעכב את מאסרו של המערער עד לדיון בערעורו. בית המשפט הבהיר כי בדרך כלל, אכיפתו של עונש מאסר היא מיידית, אך עליו לוודא שמימוש אינטרס זה אינו פוגע בזכויותיו של המבקש. המערער ביקש שיהוי, בטענה כי הוא עונה להגדרת "עובד ציבור", שנראה כי בית המשפט אינו מסכים עמה, תוך שהוא מצטט מקרים קודמים שקבעו קריטריונים להגדרה זו שנראה כי המערער אינו עומד בהם. עוד ציין בית המשפט כי יש לשמור את טענות המהימנות להליך הערעור ואינן מהוות עילה לעיכוב המאסר. אמנם קיימים תקדימים לעיכוב מתן גזרי דין, לרבות בתיקי שוחד, אך בית המשפט הדגיש כי כל מקרה נבחן לגופו, ונסיבות המקרה – לרבות פרצת אבטחה – אינן מצדיקות שיהוי. עוד ציין בית המשפט כי השיהוי המבוקש אינו מתיישב עם מדיניות הענישה המקובלת, במיוחד בהתחשב בחומרת העבירות שבוצעו ובצורך של המערער לרצות את עונשו מבלי להפריע להליך הערעור. לפיכך, בקשת הדחייה נדחתה, והמערער נצטווה להתייצב במרכז הרפואי קישון במועד ובשעה קצובים לתחילת ריצוי עונשו.