בג"צ 6971/11

תקציר

פסק הדין הנדון מתעמק בהרחבה בתיק משפטי הנוגע לסילוק פסולת אסבסט, ומנתח את יחסי הגומלין בין הגנת הסביבה לזכויות קניין במסגרת חוקתית. הוא מרחיב בנושא האוניברסלי של ניהול פסולת ובקרה על הסביבה, תוך התייחסות למשפט העברי ולסטנדרטים משפטיים בינלאומיים שונים, כגון חוק CERCLA של ארצות הברית והנחיות האיחוד האירופי, כדי ליצור תקדים לטיפול בחומרים מסוכנים. השאלה המשפטית המרכזית תלויה בהטלת אחריות לסילוק פסולת על חברת איתנית, שייצרה והשליכה אסבסט בישראל. בית המשפט בחן האם סעיף 74 לחוק, המחייב את איתנית לשאת בעלויות פינוי הפסולת, פוגע בזכויות הקניין שלה מבלי לפגוע בעקרונות משפטיים. נקבע כי החוק אמנם מטיל חבויות כספיות, אך הן מוצדקות על פי עקרון "המזהם משלם", ועולה בקנה אחד עם הגינות וצדק סביבתי. שיקולים חוקתיים מרכזיים כללו האם החוק חל רטרואקטיבית והאם הוא מייחד באופן בלתי הוגן את איתנית. בית המשפט מצא כי החקיקה פגעה כראוי באיתנית בשל התנהלות היסטורית בנוגע לפסולת אסבסט ודבקה במידתיות בכך שהגבילה את האחריות הכספית והתמקדה אך ורק בפסולת ברדיוס של 15 ק"מ מפעילותם. על ידי התאמת המשפט המקומי לתקדימים בינלאומיים, הגיע בית המשפט למסקנה כי היתרונות של הסרת מפגע סביבתי משמעותי עולים על כל פגיעה בזכויות קניין, ובכך תומך בחוקתיות החוק. החלטה זו התבססה על איזון בין חששות לבריאות הציבור לבין נטל פיננסי של חברות, קביעת תקדים לאחריות סביבתית וחיזוק החשיבות של התאמת מסגרות משפטיות לצרכים חברתיים מתפתחים. בסופו של דבר, העתירה נדחתה, תוך הדגשת הצורך באחריות תאגידית בפגיעה בסביבה, והמחשת תפקידו של ההליך השיפוטי בתיווך בין פעולת החקיקה לזכויות חוקתיות.