עת"מ 27158-04-10

תקציר

העותרים ביקשו מבית המשפט לחייב את המשיב, באמצעות צו ביזיון בית המשפט, לבצע פסק דין שניתן לטובתם ביום 12.12.2012, אשר חייב את המשיב לקבוע סדרי עדיפויות, קריטריונים ומועדי ביצוע קונקרטיים לצווי הריסה תקפים הנובעים מגזר דין פלילי. המשיבה טענה כי מילאה את התחייבויותיה כפי שנקבעו בפסק הדין בכך שקבעה אמות מידה כלליות ותעדוף שיקולים עקרוניים. עם זאת, סברו העותרים כי המשיב נדרש לערוך הליך בדיקה פרטני לכל אחד מצווי ההריסה ולקבוע את דירוגם. בית המשפט מצא כי נוסח פסק הדין אינו מפורש או חד-משמעי דיו כדי לתמוך בתביעת ביזיון בית המשפט, גם אם פרשנותם של העותרים אליו נכונה. יתר על כן, פרשנותו של המשיב לפסק הדין הייתה סבירה, כלומר הייתה מחלוקת של ממש, ומשמעות הדבר היא כי הליך ביזיון בית המשפט אינו ראוי במקרה זה. בית המשפט הדגיש כי ביזיון בית המשפט הוא מעין פלילי באופיו ויש להשתמש בו רק כאשר פסק הדין ברור וחד משמעי. הואיל וניתן היה לפרש את פסק הדין בדרכים שונות, התנהלותו של המשיב לא הצדיקה את המידה הקיצונית של ביזיון בית המשפט. לפיכך, הבקשה לביזיון בית המשפט נדחתה.