עת"מ 17213-07-19

תקציר

המחלוקת נסובה סביב פרשנותה של תכנית מתאר המתווה פינוי שטחים מסוימים לצורך הוצאת היתרי בנייה. העותרים טוענים כי היתר הבנייה צריך להינתן רק לאחר פינוי בפועל של השטחים המפורטים בתכנית. עם זאת, בית המשפט מוצא כי התב"ע מאפשרת פרשנות המבחינה בין פינוי בפועל לבין הבטחת פינוי. מאחר שהחלטת הרשות המנהלית להוציא היתר בניה לפני פינוי מלא מעוגנת באופן סביר ואינה סותרת את תכנית התכנון, בית המשפט לא יתערב. החלטת הרשות נתמכת גם בשיקולים תכנוניים סבירים. יתר על כן, נחה דעתו של בית המשפט כי שיקול דעתה של הרשות הופעל בהגינות וכי ההחלטה לא הייתה שרירותית. השופט ביקר באתר ושוכנע כי ההחלטה להוציא היתר לעבודות חפירה אינה מהווה סכנה מיידית לאינטרסים של העותרים, במיוחד נוכח המרחק בין שטח העבודה לבין אחזקת העותרים. בית המשפט דן גם בבקשות לצירוף ראיות ומגיע למסקנה כי המסמכים שהובאו אינם משנים את פרשנות תכנית התכנון. לבסוף, בית המשפט מורה לעותרים לשאת בהוצאות המשיבים הראשון והשני, כל אחד בסך 10,000 ₪, בשל חוסר הצדק בעתירה. הסכומים ישולמו תוך 30 יום.