בר"ע 21270-05-16

תקציר

בית המשפט החליט כי בקשת רשות הערעור על החלטת בית המשפט האזורי בחיפה לדחות חלקית את בקשת המבקש להפנות שאלות הבהרה למומחה הרפואי, תתקבל. המבקש, נהג מונית משנת 1972, עתר להכרה בפציעות בגב, בצוואר ובירך ימין כקשורות לעבודה. בית הדין המחוזי אמנם מינה שני מומחים רפואיים, אך שניהם הגיעו למסקנה כי אין קשר סיבתי בין עבודתו של המבקש לבין פגיעתו. המבקש ביקש להפנות שאלות הבהרה נוספות למומחה, אשר אושרו באופן חלקי על ידי בית המשפט המחוזי. השאלות נסובו סביב השאלה האם תנאי עבודתו של המבקש משפיעים על העיתוי והחומרה של הסימפטומים והמגבלות הנובעות מפגיעתו, והערעור דן בדחיית חלק מהשאלות הללו על ידי בית המשפט. בית הדין לעבודה קבע כי חלק מהשאלות שביקשה המבקשת אינן רלוונטיות ומטעות. עם זאת, לאחר בחינת הטענות, החליט בית המשפט כי יש צורך בבירור נוסף וקיבל את בקשת רשות הערעור. בית הדין ישלח שאלות נוספות למומחה הרפואי בדבר הקשר הסיבתי בין תנאי עבודתו של המבקש לבין החמרת תסמיניו ומגבלותיו התפקודיות. המומחה יצטרך לברר האם קיימת הסתברות של מעל 50% לכך שתנאי העבודה השפיעו על החמרת התסמינים, והאם לתנאים אלה הייתה השפעה משמעותית (20% ומעלה). מידע זה יסייע לקבוע האם ניתן להכיר בפגיעה כפגיעה בעבודה, ואת דרגת הנכות. עוד הודגש בהחלטה, כי אין לפרש את בקשת המבקש כניסיון לעקוף את הדרישה לבסס קשר סיבתי בין העבודה לבין הפגיעה עצמה.