רע"פ 1076/16

תקציר

בקשת רשות הערעור נדחתה בשל היעדר חשיבות משפטית או ציבורית עקרונית או שיקולי צדק ייחודיים. בהחלטת בית המשפט הודגש כי חומרת העונש לבדה אינה מצדיקה ערעור אלא אם היא חורגת באופן ניכר מהמדיניות המקובלת, שלא הייתה המקרה כאן. העבירות החוזרות ונשנות של המבקש, לרבות נהיגה בזמן פסילה זמן קצר לאחר עבירה דומה, מצדיקות את העונש, שכלל מאסר. טענות בדבר נסיבות מקלות, כגון נפילת בתו ומרחק הנסיעה הקצר, נדחו, שכן גורמים אלה נשקלו על ידי בית המשפט לתעבורה, והם לא השפיעו על תוצאת גזר הדין. בנוסף, נטען כי מצבו הרפואי של המבקש מהווה סיבה אפשרית להפחתת עונשו, תוך התייחסות לפרשת לופוליאנסקי. אולם, טענה זו נדחתה משום ששירותי הרפואה של בית הסוהר מניחים שיש בכוחם לתת מענה לצרכיו, ומצבו הרפואי אינו מצדיק חריגה מיוחדת ממתחם הענישה. בסופו של דבר נדחתה הבקשה, אם כי בית המשפט נתן דחייה לתחילת תקופת המאסר כדי להקל על המבקש את הטיפולים הרפואיים המתוכננים לו, וקבע מועד ספציפי להתייצבותו במרכז הרפואי ניצן עם זיהוי מתאים ולתאם מראש את כניסתו עם הרשויות המתאימות.