ב"ל 16601-07-17

תקציר

פסק דין זה עוסק בתביעה לתשלום קצבת שאירים ומענק פטירה שהגישה אישה שבעלה נפטר. האישה נישאה למנוח כשהייתה צעירה מאוד וילדה עמו מספר ילדים. לקראת סוף הנישואין נהג המנוח באלימות כלפי האישה. בעקבות זאת, התערבה המשטרה והרחיקה את המנוח מהבית המשותף. האישה לא הצליחה לאתר את מקום הימצאו של המנוח לאחר הרחקתו, ולא תבעה מזונות בשל חששה מפניו. האישה טענה כי יש להגדירה כ"אלמנתו" של המנוח, וכי היא זכאית להטבות האמורות. מנגד, הנתבעת טענה כי התובעת "פרודה" מהמנוח ולכן היא אינה נחשבת לאלמנתו, ויתרה מכך, היא אינה זכאית למזונות. מכאן, שהאישה לא עמדה בתנאים לקבלת הגמלאות לפי חוק הביטוח הלאומי. בית המשפט בחן את הנסיבות שהובילו לפירוד ומצא כי הן אינן בשליטת התובעת - אלימות המנוח והרחקתו מהבית לאחר מכן - ולכן אין לשלול מהתובעת את זכויותיה. בנוסף, בית המשפט מצא כי תכלית קצבת השאירים - הבטחת אמצעי הקיום של הנותר - חלה במקרה זה, למרות שהאישה לא הייתה תלויה כלכלית במנוח. לפיכך, קיבל בית המשפט את תביעת האישה וקבע כי היא "אלמנתו" של המנוח וזכאית לתשלום קצבת שאירים ומענק פטירה.