ת"ת 38511-09-22

תקציר

התובעת, ספקית שירותי טלוויזיה בכבלים, הגישה תביעה נגד הנתבעת בגין צריכת שירותיה בסך 4,000 ₪. הנתבע הכחיש את הטענה, וטען כי אינו מכיר את השירותים וכי החוב המיוחס לו שייך ללקוח אחר. הוא טען כי החתימה על מסמך ההרשאה אינה שלו וכי חשבונו נסגר. התובע, לעומת זאת, הציג ראיות המצביעות על מעורבותו של הנתבע, לרבות צו חיוב ומכתב מאביו של הנתבע בנוגע לחוב. השופט, לאחר שבחן את חומר הראיות וחקר את הנאשם חקירה נגדית, מצא מספר סתירות בטענות הנתבע. התברר כי החשבון ממנו נוכו החיובים שייך לנאשם וכי החתימה על מסמך ההרשאה דומה מאוד לשלו. הכחשתו של הנתבע את העסקה ואי המצאת ראיות כלשהן לזיוף או לאי הבנה מעמידים בספק את הגנתו. עם זאת, השופט הכיר בכך שהיבטים מסוימים בתיק, כגון מתן שירותים לכתובתו של הנתבע לעומת דירה אחרת באותו בניין, דורשים בירור נוסף. למרות בקשת התובע לדחות את טענת הנתבע על הסף, השופט פסק לטובת גישה מקלה יותר, המאפשרת לנתבע להתגונן מפני ההליך. החלטה זו התבססה על ההבנה כי נטל ההוכחה המוטל על הנאשם בשלב זה הוא מינימלי וכי הגנתו, אף שהיא דחופה, אינה מארג. השופטת, בהפעלת שיקול דעתה, הציבה תנאי לפיו על הנאשם להפקיד בבית המשפט 2900 ₪ עד ליום 1.1.2024, לצורך המשך ההליכים. אם הסכום לא יופקד, הבקשה למתן רשות התגוננות תידחה והליכי ההוצאה לפועל יתחדשו. כמו כן, החליטה השופטת שלא לחייב את הנתבע בהוצאות בגין אי התייצבותו לדיון, מתוך סברה כי עשה מאמצים מספיקים להודיע לתובע ולבית המשפט על מחלתו. השופט הדגיש כי כנותו של הנאשם ונסיבות היעדרותו מהדיון מצדיקות את היעדרותו. ההחלטה נמסרה לצדדים באמצעות המזכירות, והתיק יתנהל בהתאם.