תא"ק 48431-12-20

תקציר

בית המשפט החליט כי אין לו סמכות לדון בתביעה לארנונה על נכס, עקב פשיטת רגל של הנתבע. על פי פקודת פשיטת הרגל, מרגע שניתן צו כינוס נכסים אף נושה אינו יכול לפתוח בהליכים משפטיים ללא אישור מבית המשפט. התובע במקרה זה היה צריך להפנות את תביעתו לבית המשפט לחדלות פירעון, שכן החוב המדובר עשוי להיחשב כ"חוב בר תביעה" בהליכי פשיטת הרגל. זאת, משום שהחוב, על פי הודאת התובע עצמו, מתוארך לשנות השבעים, עוד לפני צו הכינוס הכספי. בית המשפט גם מדגיש את חוסר היעילות של ניהול התביעה מחוץ להליכי פשיטת הרגל, שכן זה לא יזרז את פתרון המקרה ועלול להוביל להחלטות סותרות. תחת זאת, השופט קובע כי דרך הפעולה הנכונה היא להפנות את העניין לבית המשפט לחדלות פירעון, ולכן מורה על עיכוב הליכי התביעה, תוך דחיית התביעה. החלטה זו מתקבלת על סמך פרשנותו של השופט לפקודה ושיקולי יעילות פרוצדורלית, במטרה להשיג תוצאה צודקת לכל הצדדים המעורבים בסכסוך פשיטת הרגל. התובע נדרש לשאת בהוצאות הנתבע בגין בקשה זו, בעוד המזכירות נדרשת לסגור את התיק ולהוציא לפועל את צו עיכוב ההליכים.