ע"א 430/18

תקציר

פסק הדין המדובר הוא שלילת עיכוב ביצוע פסק דין. על פי תקנות סדר הדין האזרחי, ביצוע פסק דין בדרך כלל אינו מעוכב לאחר מתן פסק הדין, גם אם הוגש ערעור, אלא אם כן בית המשפט הורה אחרת. בית המשפט רשאי להורות על עיכוב ביצוע בהתקיים שני תנאים: ראשית, סיכויי הצלחת הערעור גבוהים, ושנית, מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש. במקרה זה קבעה השופטת כי המבקשים לא הוכיחו די הצורך כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם. הם טענו כי ביצוע פסק הדין יגרום להם נזק בלתי הפיך, אך השופט מצא טיעון זה לא משכנע, מה גם שפסק הדין כלל רק הסרת קוביות בטון ושער חשמלי. כמו כן, נקבע כי פלישת המבקשים לשביל הייתה בלתי חוקית וגרמה נזק יומיומי למשיבים. עוד ציין השופט כי המשיבים לא טענו לבעלות על השביל, שהוגדר כמחסום. בהסתכלות מעמיקה יותר על הבקשה, השופט הגיע למסקנה שגם סיכויי הצלחת הערעור מוטלים בספק. המבקשים ביקשו לבטל את פסק הדין בשל היתר בנייה שלטענתם מהווה ראיה חדשה. עם זאת, השופט קבע כי לא ברור מדוע לא ניתן היה לגלות ראיות אלה מוקדם יותר בשקידה סבירה. בנוסף, לא הובאו מסמכים המעידים על הסכם בין המשיבים לבין הגורם השלטוני הרלוונטי. כתוצאה מכך קבע השופט כי הבקשה לעיכוב ביצוע אינה עומדת בתנאים הנדרשים, ולכן היא נדחתה. פסק הדין הדגיש את חשיבות סופיות הדיונים ואת התנאים המחמירים שבהם מתבטלים פסקי דין שבוטלו.