ע"פ 445/84

תקציר

הכרעת הדין עניינה בשני מערערים שהורשעו ברצח ובניסיון רצח. המערער מס' 1 הורשע ברצח איברהים קאג'ו ובניסיון לרצוח את טלאל הוואש. המערער מס' 2 הורשע בסיוע לעבירות אלה. המערער מס' 1 הודה בביצוע העבירות, והודאותיו, יחד עם עדותו המהימנה של הוואש, ביססו את עובדות המקרה. למערער מס' 1 היה מניע כלכלי ואישי להרוג את קאג'ו. הוא התחמש, הביא עמו את המערער מס' 2 כדי להתגבר על ההתנגדות, וירה בקאג'ו מספר רב של פעמים, בכוונה להמיתו. הוא ירה גם בהוואש, שלא היה חמוש ולא היווה איום, מה שמעיד על כוונתו להרוג גם אותו. טענתו של המערער מס' 2 כי לא השתתף בהריגה נדחתה, שכן בית המשפט מצא כי דקר את קאג'ו מספר פעמים, ובכך קידם את המעשה הפלילי. נקודת המחלוקת העיקרית הייתה האם ניתן להרשיע את המערער מס' 2 בניסיון רצח של הוואש. רוב בית המשפט הרשיע אותו בסיוע לכך, אך השופט בך, שנתן את גזר הדין, חלק עליו וציין כי נדרשת כוונה סובייקטיבית להרשעה בניסיון רצח, ולא ניתן להוכיח כי המערער מס' 2 התכוון לפגוע בהוואש. במקום זאת, הרשיע אותו השופט בך לפי סעיף 28 לחוק העונשין, הקובע כי שותף שנכח בעת ביצוע העבירה ביצע אותה אם מצא בית המשפט כי העבירה הייתה תוצאה סבירה של תוכניתם המשותפת. הואיל והמערער מס' 2 ידע על כוונתו של המערער מס' 1 לפגוע בקאג'ו והיה נוכח בעת שנורה הוואש, מצא אותו השופט באך אשם בגרימת פציעתו החמורה של הוואש. שני הערעורים נדחו חלקית; ערעורו של המערער מס' 1 על הרשעתו לא צלח, ואילו ערעורו של המערער מס' 2 הסתיים בכך שהרשעתו בסיוע לרצח נותרה בעינה אך עם הרשעה שונה באשמת ניסיון הרצח. עונשי מאסר העולם שנגזרו על שני המערערים אושרו.