ע"ע 2259-06-10

תקציר

עובדת זרה מרומניה שעבדה כמטפלת סיעודית בישראל הגישה לבית הדין האזורי בחיפה תביעה לתשלום עבור הפרשי שכר, שעות נוספות ושעות מנוחה שבועית, וכן פדיון חופשות, דמי הבראה וחגים. המערערת, שלא יכלה להרשות לעצמה ייצוג משפטי, הגישה בקשה להיות מיוצגת על ידי חבר קרוב, מר יוסף אקסלרד, שהכיר את נסיבותיה, בקיא בשפת האם שלה ובקיא בדיני עבודה. בעוד המשיב התנגד לבקשה, בטענה כי הייצוג בפני בתי המשפט מוגבל לעורכי דין בלבד, בית הדין הארצי לעבודה נעתר לבקשת המערער. בית הדין ביסס את פסק דינו על היעדר תקנה מקיפה המסדירה את הייצוג בבית הדין לעבודה, והפנה במקום זאת לסעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה, המסמיך את בית הדין להכריע בעניינים פרוצדורליים כראות עיניו לשם עשיית צדק. גם פסיקות קודמות של בית המשפט העליון ובית הדין הארצי לעבודה צוטטו כתקדימים, שאפשרו ייצוג של מי שאינם עורכי דין במקרים מסוימים. כמו כן, צוין ההסדר הספציפי בסעיף 34 לחוק בית הדין לעבודה בדבר ייצוג על ידי ארגוני עובדים או מעבידים, המצביע על כך שהיעדר הוראה בדבר ייצוג עורך דין באותו סעיף היה מכוון. בסופו של דבר, הגיע בית המשפט למסקנה כי אין מניעה משפטית לאפשר למר אקסלרד לייצג את המערערת, במיוחד נוכח אמצעיה המוגבלים ועזיבתה הצפויה את הארץ. גם זכות הגישה לערכאות, הנחשבת לזכות יסוד "עליונה", השפיעה על ההחלטה. לפיכך, התיר בית המשפט למר אקסלרד לייצג את המערערת בהליך, ובכך הבטיח את גישתה לערכאת ערעור מבלי להטיל עליה הוצאות.