תו"ב 239-08-20

תקציר

הנאשמים בתיק זה טענו כי הם כבר נשפטו על אותו מעשה בו הם מואשמים בכתב האישום הנוכחי, תוך שימוש בעיקרון המשפטי של "כבר נשפטתי". השופט פסק לטובת הנאשם וסיכם את השיקולים המרכזיים. על פי פסק הדין, טענת "כבר נשפטתי" תקפה בהתקיים שני תנאים: ראשית, עליה להיות אותה פעולה פיזית המתוארת בשני כתבי האישום, ושנית, חייבת להיות זהות בין היסודות העובדתיים של העבירות בשני המקרים. במקרה זה התקיימו שני התנאים. אותה פעולה פיזית של חלוקת קומה למספר יחידות דיור תוארה הן בכתב האישום הקודם והן בכתב האישום הנוכחי, למרות הבדלים מסוימים בפרטים. בנוסף, היסודות העובדתיים של העבירות תאמו זה את זה, כאשר בשני כתבי האישום יוחסו לנאשם עבירה על חוק התכנון והבניה בכך שביצע עבודות ללא היתר. מאחר שהייתה זהות בין המעשים לבין העבירות, והנאשם כבר הורשע באישום הקודם, קבע השופט כי טענת "כבר נשפטתי" תקפה. משמעות הדבר היא שכתב האישום הנוכחי לא יכול היה לעמוד, והשופט הורה על ביטולו. בהחלטה הודגש כי הנאשם עמד בפני האישום הקודם, הורשע ונשקפת לו סכנת הרשעה בגין אותו מעשה. בכך נוצר מקרה מובהק של "כבר נשפטתי", מה שהוביל לביטול כתב האישום הנוכחי ולסגירת התיק.