בג"צ 6057/00

תקציר

העותרים, שהם חיילי צה"ל בעלי נכות קשה, ביקשו לממש את זכותם לרכוש חלקות קרקע מבלי לעבור הליך מכרזי, כקבוע בחוק. עם זאת, הם לא היו מרוצים מהמחיר שקבע מינהל מקרקעי ישראל (רמ"י) למגרשים שהוקצו להם, שהיה מחיר שווי השוק, וביקשו הנחה. בקשותיהם נדחו על ידי רשות מקרקעי ישראל בשל מדיניות חדשה שלא אפשרה הנחות במרכז הארץ, מה שהוביל אותם להגיש עתירה לבג"ץ. בית המשפט הוציא צו על תנאי, המורה למשיבים לשקול את נסיבותיהם המיוחדות של העותרים ואת טענת הקיפוח. המשיבים סירבו, ובקשות העותרים נדחו שוב. בית המשפט העליון פסק לטובת העותרים. בית המשפט קבע כי יש לתמחר את הקרקע שהוקצתה לעותרים בהתאם למדיניות שהייתה נהוגה לפני ההחלטה החדשה, שכן תחולתה של האחרונה תהווה תחולה רטרואקטיבית, שבדרך כלל נמנעת ממנה בהחלטות מינהליות. בית המשפט הורה למשיבים לשקול מחדש את בקשות העותרים באופן פרטני, בהתחשב במדיניות הקודמת ובנסיבותיהן הספציפיות, והחליט כי המשיבים ישלמו לעותרים את הוצאות העותרים, שנקבעו בסך 10,000 ₪. השופטת שטרסברג-כהן מסרה את פסק הדין, אליו הסכימו הנשיאים ברק והשופט טירקל.