ע"א 1100/05

תקציר

פסק הדין דוחה הן את הערעור והן את הערעור שכנגד בעניין תאונת עבודה שאירעה ביום 23.12.98 והותירה את המשיב נכה. בבית משפט השלום בחדרה נפסקו למשיב פיצויים בסך 834,812 ₪, אותם חויב המערער לשלם, בניכוי תגמולי המוסד לביטוח לאומי שקיבל המשיב, והותיר יתרה בסך 380,000 ₪, כולל שכר טרחת עורך דין. בית משפט קמא מצא את המערער אחראי באופן מלא לתאונה ואת המשיב נקי מאשם תורם. המשיב סבל מחבלות בגבו ובכף רגלו השמאלית, מה שהוביל את המוסד לביטוח לאומי להכיר באירוע כתאונת עבודה ולקבע נכות רפואית לצמיתות בשיעור של 28%, בהמשך עלה ל-42% לאחר החלת תקנה 15. המשיב טען כי נכותו התפקודית מלאה, ואילו המערער טען כי היא חמורה פחות. בית משפט קמא העריך את הנכות התפקודית בשיעור של 42% וקבע את שכרו החודשי של המשיב לצורך חישוב הנזק כ-5,800 ₪. היא פסקה למשיבה פיצויים שונים, לרבות 100,000 ₪ כל אחד בגין כאב וסבל וסיוע מצד שלישי. שני הצדדים ערערו על פסק הדין, כאשר המערערת טענה כי הערכת הנכות התפקודית וקביעת השכר אינן נכונות, והמשיבה ביקשה להגדיל את אחוזי הנכות. בית המשפט העליון דחה את שני הערעורים, ומצא כי פסק דינו של בית משפט קמא סביר ומבוסס כראוי על הראיות שהוצגו. בית המשפט הדגיש כי אין זה מתפקידה של ערכאת הערעור לבחון כל ראש נזק באופן מעמיק וכי יש להעריך את הסכום הכולל שנפסק על סמך נתונים בסיסיים מסוימים. בית המשפט העליון הגיע למסקנה כי לא נפלה טעות בפסק דינו של בית משפט קמא ודחה הן את הערעור והן את הערעור שכנגד, מבלי לפסוק הוצאות למי מהצדדים.