ת"ק 2805-07-08

תקציר

התובע טען כי הנתבעים פעלו שלא כדין בשלוש דרכים, מה שגרם לו להוצאות משפטיות: הוצאת טופס 4 שלא כדין, כינוס ועדת משנה שלא כדין ועיכוב ביצוע טופס 5 שלא כדין. השופטת בחנה תחילה את טענות התובע בדבר אי החוקיות הנטענת של פעולות הנתבעים על פי דיני התכנון והבנייה. לגבי טופס 4 קבעה השופטת כי לרשות המאשרת יש זכות להנפיק אותו לפי סעיף 157א לחוק התכנון והבניה, והתובעת לא הביאה ראיות מספיקות להוכיח כי ההנפקה הייתה שלא כדין. בישיבת ועדת המשנה פקפק השופט בטענת התובע לאי חוקיות, שכן הוא לא הוכיח את הטענות, במיוחד בהתחשב בכך שקיימת חזקת תקינות הפעולה המינהלית. באשר לעיכוב טופס 5, הסכימה השופטת עם התובעת כי למהנדס העיר לבדו אין סמכות לבקש עיכוב זה. עם זאת, פגם פרוצדורלי זה לא היה משמעותי דיו כדי להצדיק פיצוי, מה גם שאין הליך ברור בחוק לבקשת עיכובים כאלה, והמהנדס פעל במסגרת שיקול דעתו המקצועי. עוד ציינה השופטת כי מעשיה של התובעת נבעו מסכסוך ארוך שנים בין דיירי שני בניינים סמוכים וכי הפעולות הבלתי חוקיות המיוחסות לנתבעים היו חלק שולי מסכסוך זה. השופט סיכם את דבריו בדחיית התביעה, נוכח ריחוקו של הנזק ואופייה הציבורי של סמכות הנתבע, ועודד את כל הצדדים המעורבים לשקול את התבונה ביישוב חילוקי הדעות ביניהם. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים ביום 09/04/2011, ולשני הצדדים היו 15 יום לבקש רשות ערעור על פסק הדין בבית המשפט המחוזי.