עע"מ 7000/19

תקציר

פסק הדין המדובר מתבסס על מקרה של סוהר שבקשתו להארכת שירות בשירות בתי הסוהר נדחתה. לשב"ס שיקול דעת רחב לקבוע את התאמתם של אנשים לשרת בשורותיו, והחלטותיו נתונות בדרך כלל להתערבות צרה של בתי המשפט. אי הארכת שירותו של המערער התבססה על חקירה פלילית בעבירות חמורות שבוצעו על ידו, לרבות מעשה מגונה והטרדה מינית של עצור. ההחלטה התקבלה בעקבות המלצת ועדה, אליה הוזמן המערער, ולאחר דיון, בו היה מיוצג על ידי עורך דין. בית המשפט לא מצא כל הצדקה לטענות המערער בדבר פגמים שנפלו בהליך הדיון, שכן שב"ס פעל לפי נהלים משלו לטיפול בהמלצות לאי הארכה. בניגוד לטענת המערער, מצא בית המשפט כי שלבי הוועדה הממליצה, והליך השימוע, נפרדים ואין צורך לשזור ביניהם. זאת ועוד, גם טענת המערער בדבר אכיפה בררנית ואפליה לא נתמכה אף היא, שכן הנתונים שהציג המערער לא הצביעו על אפליה כלשהי, ולא היו רלוונטיים לעניינו הפרטי. בית המשפט הגיע למסקנה כי יש לדחות את הערעור, והורה למערערת לשלם את הוצאות המשיב. השופט ד' מינץ נתן את פסק הדין, עליו הסכימו השופטים י' וא' גרוסקופף.