ע"פ 316/64

תקציר

פניות אלה מתייחסות למקרה של מעשי שחיתות ושוחד שהתגלו בתוכניות להקמת בית חולים בתל גבורים. יהודה שפיגל, משנה למנכ"ל משרד הבריאות, הורשע בבית משפט השלום בשלוש עבירות של לקיחת שוחד, לפי סעיף 1 לחוק לתיקון חוק העונשין (עבירות שוחד), תשי"ב-1952, ונידון ל-20 חודשי מאסר בפועל ושמונה חודשי מאסר על תנאי. בית המשפט המחוזי אישר את ההרשעה והחמיר את העונש לשנתיים מאסר. שפיגל ערער על ההרשעה, וטען כי הודאתו לא ניתנה באופן חופשי, וכי ההחלטה למסור את היצירה המדוברת כבר התקבלה, ולכן לא היה שום תנאי קדימה. בית המשפט דחה את הערעור וקבע כי הודאתו של שפיגל ניתנה באופן חופשי וכי היצירה טרם נקבעה באופן סופי. עונש המאסר של שנתיים שנגזר על שפיגל נחשב הולם בהתחשב באופי המדאיג של פשעיו, שהמחישו את שיטת השלל. היועץ המשפטי לממשלה ערער על זיכויים של שלמה ירקוני ושלמה גור באותו מקרה. ירקוני, פרקליטו של שפיגל, זוכה מאשמת סיוע וסיוע לשוחד מחמת ספק, ואילו גור הואשם בשוחד ובתיווך בשוחד אך זוכה על סמך הראיות. בית המשפט קיבל את ערעור היועץ המשפטי לממשלה על זיכויו של ירקוני, וקבע כי הוא אכן סייע וסייע לשוחד, אך דחה את הערעור על זיכויו של גור, שכן לא היו ראיות לסיוע פעיל בעבירה. הן ירקוני והן גור נמנעו מלהעיד, ובית המשפט ציין כי ניתן לראות בכך חיזוק לראיות המפלילות נגדם, אם כי אין בכך כדי להפוך ספק לוודאות. פסק הדין דן גם בפרשנות החקיקה, במהימנות העדים ובהשלכות של הימנעותו של נאשם מלהעיד.