בר"מ 2657/14

תקציר

המבקש ביקש לערער על החלטת ועדת ערר בדבר עיצום כספי שהוטל עליו לפי סעיף 4(ב)(1) לחוק מסוים. בקשת הערעור נדחתה משום שהיא אינה עומדת בתנאי רשות הערעור ב"גלגול שלישי" של תיק – כלומר, תיק שכבר נבחן מספר פעמים – מה שמחייב אותה לעורר שאלה כללית מעבר לאינטרסים של הצדדים, אחרת אי קבלת הערעור תגרום לעיוות דין חמור. הטענה המשפטית העיקרית בדבר סבירות תקופת הדיווח שנקבעה על ידי הוועדה בהחלטה המקורית נמצאה בלתי רלוונטית, שכן תקופת הדיווח תוקנה מאז, והמבקש לא טען כי התקופה החדשה אינה סבירה. כמו כן, לא נגרם למבקש עיוות דין נוכח עובדות המקרה. יתר על כן, המבקש זנח את טענותיו באשר למהות הסנקציה שהוטלה, אם כי בית המשפט ציין כי הסנקציה היא אזרחית-מנהלית במהותה בכל מקרה. בית המשפט הכיר בסמכותם של בתי הדין המנהליים לדון בסוגיות בעלות אופי עקרוני, כגון פגמים בחקיקת משנה, אך אפשרות זו אינה רלוונטית במקרה זה. מאחר שלא נדרשה תגובת המשיב, לא היה צו להוצאות.