רע"א 5546/13

תקציר

בהחלטה זו בחן בית המשפט בקשה לביטול פסק בוררות, ובסופו של דבר דחה את הבקשה. הסוגיה המרכזית הייתה השמטת ראיות משמעותיות על ידי הבורר, בדומה למקרה קודם (פרשת שרם), שם מחדל כזה עלול להביא לביטול פסק בוררות מחמת אי תקינות פרוצדורלית. בית המשפט המחוזי מצא כי הבורר לא שקל חוות דעת נוספת, והשמטה זו הייתה חיונית דיה כדי להצדיק התערבות. המבקשים טענו כי בית המשפט המחוזי חרג מסמכותו, וטענו כי עליו לבחון רק את תקינות הליך הבוררות. עם זאת, בית המשפט קבע כי מחדל כזה פוגע בזכויותיו הפרוצדורליות של בעל דין בכך שהוא פוגע בצדק הטבעי, דבר שעלול לגרום לעיוות דין. בכך היה מוצדק לבטל את פסק הבוררות. עוד הבהיר בית המשפט כי על פי חוק הבוררות, הזדמנות נאותה להציג ראיות משמעה שעל הבורר להיות מודע ולשקול כראוי את כל הראיות הרלוונטיות. נקבע כי סעיפים 24(3) ו-24(5) לחוק הבוררות אינם ישימים, שכן הבורר לא חרג מסמכותו ולא נמנע מלהכריע בעניינים שהוגשו, כאשר הפיקוח נבדל מעילות אלה. בית המשפט החליט שלא להעביר את העניין מחדש לאותו בורר ובמקום זאת הציע למנות בורר חלופי, שכן הפיקוח הקודם ערער את האמון בהליך. משכך, בקשת הביטול נדחתה, בהיעדר צו להוצאות, בהיעדר תגובה נוספת.