ב"ל 2284/99

תקציר

עניינו של בית המשפט נסוב סביב מענה לערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים בעניין דרגת הנכות המיוחסת לפגיעה בעבודה. חוק הביטוח הלאומי מאפשר לבית המשפט להתערב במקרים של טעות או פגם משפטי מצד הוועדה. הסוגיה המרכזית היא פרשנות החלטת ועדה קודמת בעניין ייחוס נכויותיו של המשיב. על פי הדין העברי, ועדה נוכחית כבולה לממצאיה המוחלטים של הוועדה הקודמת בדבר הקשר הסיבתי בין הנכות לפגיעה בעבודה, ואינה יכולה לסטות מהם. הוועדה הקודמת ייחסה מחצית מנכותו של המשיב לטינטון ולירידה בשמיעה עקב הפגיעה בעבודה, ומחציתה לגילם. הוועדה הנוכחית חרגה מהחלטה זו, וייחסה את מלוא אחוזי הנכות לפגיעה בעבודה. בית המשפט מצא כי ההחלטה הקודמת הייתה סופית ובעלת משקל, והחריגה של הוועדה הנוכחית ממנה הייתה טעות משפטית. החריג לעקרון הדבקות בהחלטות קודמות – שהן "בלתי חוקיות" – לא חל במקרה זה. על קביעת הוועדה הקודמת לא הוגש בזמנו ערר ולכן היא נחשבת סופית. יתר על כן, בית המשפט מצא כי חוות דעתם של היועצים הרפואיים פרופ' פודושין וד"ר רוזן תקפות ואין סיבה להעדיף אחת על פני השנייה. לפיכך, בהחלטה הנוכחית נפל פגם משפטי, והערעור התקבל. החלטת הוועדה הרפואית לעררים בוטלה, והתיק הוחזר אליהם לקביעה חדשה, בהתאם לממצאי הוועדה הקודמת. את אחוזי הנכות של המשיב בגין טנטון יש לייחס בחלקם לפגיעה בעבודה ובחלקם לגילם, כפי שהחליטה הוועדה הקודמת. ההחלטה לא חויבה בהוצאות וניתן היה לערער עליה בתוך 30 יום.