ע"א 426/78

תקציר

בנק לאומי פתח חשבון אשראי ללקוח, שנטל מדי פעם הלוואות ונהנה ממשיכת יתר. הלקוח חתם על הסכם לתשלום ריבית על חובותיו, כולל סעיף המאפשר לבנק לשנות את הריבית ולדרוש פירעון מיידי של היתרה. משלא פרע הלקוח את חובותיו, הגיש הבנק תביעה נגדו ונגד ערבים לו, בדרישה לריבית בשיעור של 44.5% לשנה, אותה ניתן יהיה לשנות בהתאם לשערי הבנק מעת לעת. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשת הבנק אך רק עד למועד התשלום בפועל. הבנק ערער וטען כי הריבית צריכה להיות משתנה לאורך תקופת ההחזר. הערעור הוגבל לערב אחד, שכן השניים האחרים הכריזו על פשיטת רגל. בית המשפט קיבל את ערעור הבנק בקובעו כי שיעור הריבית צריך להיות בהתאם להסכם האשראי, וכל שינוי בריביות יוגש לבית המשפט ויוגש לערב. פסק הדין תוקן כך שישקף זאת, אך לא נפסקו הוצאות שכן הצורך בערעור לא היה באשמת המשיבים. פסק דין זה מבהיר כי בתי המשפט יאשרו הסכמים בין בנקים ללקוחות בנוגע לשיעורי הריבית, לרבות שינויים עתידיים, כל עוד הם אינם חד-משמעיים או בלתי חוקיים. היא גם מאשרת את זכותו של הבנק לדרוש ריבית משתנה בהתאם להסכם, ועל החייבים לשלם את ההוצאות הנוספות הנובעות מכך.