ת"א 55809-06-13

תקציר

הסכם הפשרה בין אנטיפוד ליקבי ירושלים, שניתן לו תוקף של פסק דין, לא סיים את הסכסוך ביניהם. בעקבות ההסכם הגישה אנטיפוד ארבע עתירות, בטענה כי יקבי ירושלים הפרה את ההסכם בכך שהמשיכה להשתמש בשמות המסחריים הנקובים בו. בית המשפט פירש את הסכם הפשרה באופן שונה משני הצדדים במספר דיונים בנוגע לבקשות. לאחר ערעורים רבים, קבע בית המשפט העליון כי יש לברר את הסכם הפשרה במסגרת הליך אזרחי. שני הצדדים הגישו תביעות אחד נגד השני. אנטיפוד טענה כי יקבי ירושלים הפרה את השימוש בשם "יקבי ירושלים", ואילו יקבי ירושלים טענה כי אנטיפוד עושה שימוש לרעה בשמה בכך שהדביקה את הכיתוב "מיוצר ומשווק על ידי יקבי ירושלים" על חלק מתוויות בקבוקי היין שלה. בית המשפט מצא את שתי הטענות כבעלות הצדקה חלקית. הסכם הפשרה, לפי בית המשפט, אסר על יקבי ירושלים להשתמש בשם "יקב ירושלים" הן בלשון יחיד והן בלשון רבים, בעברית ובאנגלית, וחל רק על יינות ולא על מיצי ענבים. למרות שההסכם התיר לאנטיפוד להשתמש בשם "יקבי ירושלים", היא לא יכלה להשתמש בשם זה כדי לתאר את היצרן או המשווק של יינותיה. בשל ההפרות הקלות יחסית, בית המשפט הורה ליקבי ירושלים לשלם לאנטיפוד הוצאות משפט בסך 30 אלף שקל.