עמ"ש 18566-06-21

תקציר

פסק הדין מתייחס להסכם גירושין שנחתם בין הצדדים בשנת 2013 ואושר על ידי בית המשפט לענייני משפחה בחדרה בשנת 2014. הסכם הגירושין התייחס לנושאים שונים לרבות גירושין, משמורת ילדים, הסדרי ראייה, מזונות וחלוקת רכוש. הבעל לשעבר (המערער) לא התנגד להסכם הגירושין או להוראותיו עד שהיה אמור לשלם לגרושתו (המשיב) כמפורט בסעיף 8 להסכם. המערערת טענה כי המשיב הפר באופן יסודי את סעיף 3 להסכם, ולפיכך אין לחייבו לקיים את סעיף 8. השופטים קבעו כי הוראותיו השונות של הסכם הגירושין שלובות זו בזו ואינן ניתנות להפרדה, וכי טענת המערער כי הפרת סעיף אחד מקנה לו זכות לבטל סעיף אחר אינה לגיטימית. השופטים התייחסו למספר פסקי דין קודמים שהדגישו את אופיים השזור של הסכמי גירושין, וכי לא ניתן להפרידם לחלקים, במיוחד כאשר מרבית ההסכמים כבר יושמו. יתר על כן, השופטים הדגישו כי אם המערער סבר כי נפל פגם בהסכם, היה עליו לפעול לביטול ההסכם כולו, ולא רק את הסעיפים שהוא חולק עליהם, ופעולתו הייתה צריכה להינקט תוך זמן סביר לאחר ההפרה הנטענת. השופטים דנו גם בדמי המזונות שנקבעו בהסכם, והדגישו כי מדובר בקביעה עובדתית שאין להתערב בה על ידי ערכאת הערעור. עם זאת, נוכח הסכמת המערער בדיון, הוחלט כי דמי המזונות יועברו ישירות לבן, במקום לאם. השופטים הגיעו למסקנה כי יש לדחות את הערעור, ולהעביר את סכום המזונות שקבע בית המשפט קמא ישירות לבן.