ע"פ 2780/90

תקציר

השופט י' מלץ והשופט א' מזא"ה דנו בערעורו של עזרא קצירו על הרשעתו בבית המשפט המחוזי בנצרת בסחר בהרואין, סם מסוכן. ההרשעה, שהתבססה על עדותו של משה ביטון, מכור לסמים והרשעות מרובות בעבירות סמים, הובילה לעונש של ארבע שנות מאסר. קצירו ערער על ההרשעה ועל חומרת העונש. ההגנה טענה כי עדותו של ביטון, בהיותה עדות יחידה, אינה צריכה להוות בסיס להרשעה בשל אופיו וסתירות בהודעותיו. עם זאת, בית המשפט הדגיש את הזהירות הנדרשת במקרים כאלה וקיבל את דבריו של ביטון כאמינים. הם נימקו זאת בכך שהסתירות בדבריו היו נפוצות בקרב רוכשי סמים ולא שללו את אמינותו. ביטון הכיר את קצירו, והיכרותו האישית עם תנועותיו של המערער תמכה בעדותו. בית המשפט דחה גם את הטענה כי ביטון הוא עד מדינה, שכן הוא לא היה צד לעבירה ולא הובטחו לו טובות הנאה. לבסוף, הסכימו השופטים עם העונש, בהתחשב בחומרתו של הסחר בהרואין ובהרשעותיו הקודמות של קצירו בהחזקת סמים, שימוש בהם ואלימות. הערעור נדחה בשני חלקיו.