בד"מ 23/06

תקציר

הנאשם הודה כי לא שילם את כתב האישום עליו הורה בית המשפט בשנת 2004 וכי התעלם ממכתבי התלונה של לשכת עורכי הדין. בית המשפט דחה את נימוקי הנאשם לאי התשלום ומצא אותו אשם כפי שהואשם. השופט טען כי אמנם יש להתחשב בטיעוניו של הנאשם לחפותו במהלך גזר הדין, אך אין בהם כדי לפטור אותו מאשמה. בית המשפט גם המליץ לנאשם להציג כל ראיה שעשויה לסייע לו במהלך הדיון בשאלת העונש. הנאשם הורשע בעבירות על סעיפים 53 ו-61(1)(3) לחוק לשכת עורכי הדין ונמצא אשם בעבירות אתיות. באשר לעונש, פירטה השופטת את עונשי המשמעת הקודמים שנגזרו על הנאשם, שכללו מאסר על תנאי. השופט הסביר את השיקולים המשפטיים בנוגע לגזר הדין ולהחלת המאסר על תנאי, וציין כי לבית המשפט שיקול דעת רחב בעניין זה. השופט הגיע למסקנה כי העבירה הנוכחית מצדיקה השעיה של תשעה חודשים מלשכת עורכי הדין, מתוכם שישה חודשי השעיה בפועל ושלושה חודשי מאסר על תנאי, וכן קנס והחזר הוצאות ללשכת עורכי הדין. ההשעיה בפועל ועונשי המאסר על תנאי שיחלו במקביל, ויעניקו לנאשם תמריץ להסדיר את התחייבויותיו הכספיות ולהיערך לחזרתו לעבודה.